בשלושה פסקי דין קבעו שופטי בג"ץ שיש להוציא את כל המסתננים האפריקאיים והצפון סודאנים ממתקני השהייה ולאפשר להם להתגורר בריכוזי האוכלוסיה הישראליים.
בפסק דין נוסף קבעו שופטי בג"ץ שאין לגרש מישראל את המסתננים ללא רצונם.
בכך נתנו שופטי בג"ץ הכשר למסתננים אריתראיים וצפון סודאנים להגר ולהישאר לתוך מדינת ישראל.
בכך שמנעו מהמדינה מלהציב את המסתננים במתקני שהייה ומלגרש את המסתננים האריתראים והצפון סודאנים שלא מרצונם למעשה נתנו שופטי בג"ץ אישור שלא קבוע בחוק לעליית אריתראים וצפון סודאנים.
מיליוני אריתראים וצפון סודאנים שנמצאים במדינותיהם עלולים לדעת שאם יצליחו להסתנן לישראל יש להם את ההגנה של שופטי בג"ץ והם יוכלו להישאר.
דה פקטו הפכו שופטי בג"ץ את ישראל למדינה יהודית ובה מדינה שניה לעם האריתראי והצפון סודאני.
על פסיקה כזו היית מצפה מהכנסת או לבטל את בג"ץ או להגביל את בג"ץ מלהתערב בנושא ההסתננות או לא לקיים את פסיקת בג"ץ אבל כלום.
הכנסת והממשלה נכנעו לבג"ץ והמוני מסתננים הושארו להתגורר ולהשתקע בישראל משך שנים רבות מבלי שנעשה דבר כדי להוציא אותם.
האם יש להרים ידיים? האם עצם היות מסתנן שנים רבות בישראל תוך שגידל ילדים בישראל מחייבת את השארתם בישראל? התשובה היא שלא כך צריך להיות.
יש לבטל את הלכות המסתננים על ידי פתרון משפטי שיכול להיות כל פתרון שיוביל לכך.
אם צריך לבטל את בג"ץ כדי להוציא את המסתננים יש לבטל את בג"ץ.
אם צריך לתקן את פסקת ההגבלה שבחוק יסוד כבוד האדם וחירותו או לבטל את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו יש לעשות כך.
אם צריך לחוקק את חוק יסוד ההגירה יש לעשות כך.
אסור להשלים עם מצב שישארו כאן מסתננים אפריקאיים וצאצאיהם לאורך שנים בגלל דעות של כמה משפטנים שנתונות לפרשנות לכאן או לכאן.